תוספתא על מלכים ב ב:ה

עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל שנאמר (מלכים ב ב׳:ב׳) ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני [עד] בית אל מהו אומר (שם) ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע וגו' מהו אומר (שם) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' כי ה' שלחני הירדנה [וגו'] מהו אומר (שם) וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק <וחנו עמו> [ושניהם עמדו] על הירדן יכול מפני שהן מועטין ת"ל וחמשים איש [וגו'] יכול מפני שהן קטנים ת"ל ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך אדונינו לא אמרו אלא אדוניך מלמד שכלם חביריו של אליהו היו והיו שקולין כנגד אליהו ומנין שנסתלקה [מהן] רוח הקדש שנא' (שם) ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך <חמשה> [חמשים] אנשים בני חיל וגו' אפשר [לבני אדם] אמש אומרים הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך ועכשיו אומרים ילכו [נא] ויבקשו את אדוניך אלא מלמד שנסתלקה [מהן] רוה"ק (שם) ויפצרו בו עד בוש ויאמר שלחו מה ת"ל עד בוש מלמד שהיה בוש מהם ד"א [עד בוש] מה ת"ל עד בוש כלומר שנתבייש מהם כדי שלא יאמרו [אינו] רוצה להקביל פני רבו כל זמן שהיה אלישע קיים לא היו גדודי ארם באין בגבול ישראל שנאמר (מלכים ב ו׳:כ״ג) ולא יספו גדודי ארם לבא בארץ ישראל משמת אלישע [מהו אומר (מלכים ב י״ג:כ׳) וימת אלישע] ויקברוהו וגדודי [מואב יבואו] בארץ ישראל.

עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל שנאמר (מלכים ב ב׳:ב׳) ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני [עד] בית אל מהו אומר (שם) ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע וגו' מהו אומר (שם) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' כי ה' שלחני הירדנה [וגו'] מהו אומר (שם) וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק <וחנו עמו> [ושניהם עמדו] על הירדן יכול מפני שהן מועטין ת"ל וחמשים איש [וגו'] יכול מפני שהן קטנים ת"ל ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך אדונינו לא אמרו אלא אדוניך מלמד שכלם חביריו של אליהו היו והיו שקולין כנגד אליהו ומנין שנסתלקה [מהן] רוח הקדש שנא' (שם) ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך <חמשה> [חמשים] אנשים בני חיל וגו' אפשר [לבני אדם] אמש אומרים הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך ועכשיו אומרים ילכו [נא] ויבקשו את אדוניך אלא מלמד שנסתלקה [מהן] רוה"ק (שם) ויפצרו בו עד בוש ויאמר שלחו מה ת"ל עד בוש מלמד שהיה בוש מהם ד"א [עד בוש] מה ת"ל עד בוש כלומר שנתבייש מהם כדי שלא יאמרו [אינו] רוצה להקביל פני רבו כל זמן שהיה אלישע קיים לא היו גדודי ארם באין בגבול ישראל שנאמר (מלכים ב ו׳:כ״ג) ולא יספו גדודי ארם לבא בארץ ישראל משמת אלישע [מהו אומר (מלכים ב י״ג:כ׳) וימת אלישע] ויקברוהו וגדודי [מואב יבואו] בארץ ישראל.

קדשי מזבח ימותו וקדשי בדק הבית יפדו ר' שמעון אומר בהמתה פרט לבכורות ולמעשר שללה פרט לכסף הקדשות ולכסף מעשר שני מחובר לקרקע בין כך ובין כך מותר שנאמר תקבוץ פרט למחוברין בעיר אחרת בין כך ובין כך אסור ההורג את האדם והשורף את הכסות והמעקר את הבהמה רבי מאיר אומר את שדרכו לשפוך ישפך את שדרכו לשרוף ישרף לעקור יעקר אין ממיתין אותן ולא דוקרין לא בחצים ולא ברמחים ולא בראשו של חרב אלא בפיה שנאמר (דברים י״ג:י״ז-י״ח) לפי חרב והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפי' גנות ופרדסים והיתה תל עולם שכבר היתה בימי יהושע ר' יוסי ור' יהושע בן קרחה אומרים הרי הוא אומר (יהושע ו׳:כ״ו) ארור האיש [לפני ה'] אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו וכי אין אנו יודעין שיריחו שמה אלא שלא יבנה אותה ויקרא את שמה כעיר אחרת שלא יבנה עיר אחרת ויקרא את שמה יריחו בבכורו ייסדנה וכן הוא אומר (מלכים א ט״ז:ל״ד) בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו והלא חיאל משל יהושפט ויריחו משל בנימין ולמה נתלה באחאב מלמד שתולין חובה בחייב כיוצא בו (שופטים י״ח:ל׳) ויהונתן בן גרשום בן מנשה וכי בן מנשה היה והלא בן משה היה ולמה נתלה דבר במנשה מלמד שתולין חובה בחייב (מלכים א ט״ז:ל״ד) באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה באבירם בכורו לא היה לו ממה שילמד שגוב רשע היה לו ממה שילמוד הן בקשו לרבות את ממונם מנין שנשתלחה בהן מארה והיו מתמעטין והולכין תלמוד לומר (שם) כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון רבי שמעון בן אלעזר אומר לא אותה בנה אלא אחרת בנה ומשנבנתה הותרה לישב בה וכן הוא אומר (מלכים ב ב׳:ה׳) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע שמא יאמרו ב"ד הרי אנו עושין עיר הנדחת ומחריבין את ארץ ישראל אלא כשם ששמחה לפני המקום בקיומן של צדיקים כך שמחה לפני המקום באבודם של רשעים שנא' (משלי י״א:י׳) באבוד רשעים רנה עיר הנדחת ויושביה שיריה ופירותיה בימוס ומה שעליה מרקוליס ומה שעליו וכל דבר שחל עליו איסור ע"ז כולן אסורין בהנאה.